מלון קמיניץ

הלכתי במעבר שבין רחוב יפו לרחוב הנביאים, כשראיתי מולי מבנה דו קומתי, ישן ועזוב, שנמצא בחצר אחורית מוזנחת. נכנסתי ושוטטתי בחדר המדרגות, במסדרון, ובחצר האחורית הקטנה.

זהו מלון קמיניץ, שייסדו בני משפחת קמיניץ, חלוצי המלונאות המודרנית בארץ ישראל. אבי המשפחה, ר‘ מנחם מנדל מן העיר קמיניץ בליטא, עלה לא"י בשנת 1833 ובשנת 1842 יסד בעיר העתיקה "בית הכנסת אורחים". את בית המלון המודרני הקים בנו, ר‘ אליעזר ליפמן קמיניץ. הבניין נבנה בסגנון אירופי בשנת 1878 על ידי פאול ברגהיים. הנדבן יעקב פיכטנהולץ קנה אותו ממשפחת ברגהיים שהקדישה אותו לכולל ווהלין.

איציק שוויקי, רכז ירושלים במועצה לשימור אתרים, מספר שבבית המלון התארחו נכבדי הישוב וראשי הציונות כמו הברון רוטשילד, דוד וולפסון, ואפילו תיאודור הרצל. הרצל, שהגיע לירושלים ברכבת מיפו בשנת 1898 כדי להיפגש עם הקיסר הגרמני וילהלם השני, היה חולה ותשוש. בתחנה המתינה לו כרכרה אולם בשל קדושת השבת שנכנסה, נאלץ הרצל ללכת ברגל. כשהגיע באיחור למלון קמיניץ, חדרו כבר הושכר למלווה הקיסר הגרמני. הרצל קיבל חדרון צר ולמחרת עזב את המלון ועבר לבית משפחת שטרן בשכונת ממילא.

בתוכנית לשימור רחוב הנביאים לא נכלל אזור מלון קמיניץ, אף שהמלון נמצא בכרטסת השימור, וראוי לבחון הפיכתו למלון מודרני ברוח הבנייה ההיסטורית. לדברי שוויקי, המועצה לשימור אתרים תתנגד להרס בניין היסטורי זה.



--
06.05.2011 ~ פורסם בעכבר העיר, כל העיר, ירושלים

רחוב יוסף בן מתתיהו

אחר הצהריים הלכתי ברחוב יפו באזור שוק מחנה יהודה. מול ישיבת עץ חיים פניתי לרחוב יוסף בן מתתיהו, שבעבר נקרא רחוב "יוספוס". הרחוב היה שקט והמולת השוק לא נשמעה בו. אמהות עם ילדים בעגלות, וילדים רכובים על אופניים קטנים עברו בו כשהמשכתי בדרכי במורד הרחוב, לכיוון רחוב מלכי ישראל.
יוסף בן מתתיהו או בשמו הרומי: טיטוס פלאוויוס יוספוס,‏ מוכר גם בצורה המשובשת שהשתרשה; יוספוס פלאוויוס.‏ הוא נולד בירושלים למשפחת כוהנים יהודית מיוחסת, ואף מצד אמו הוא היה נצר למשפחת החשמונאים. בן מתתיהו היה היסטוריון, סופר ומצביא יהודי בתקופת המרד הגדול, במהלכו נפל בשבי הרומאים ביודפת. על אף נפילתו בשבי, הוא זכה באהדתם של קיסרי השושלת הפלאבית, אספסיאנוס ובנו, טיטוס, שהעניקו לו אזרחות רומית ונחלת מגורים ברומא, שם חי במהלך המחצית השנייה של חייו. כשקיבל את האזרחות הרומית על ידי טיטוס, שינה את שמו על שם פטרונו כנהוג ל"טיטוס פלאוויוס יוספוס".
על יד פינת רחוב שפת אמת נעצרתי מול מבנה דו קומתי ישן, שעל דלתותיו האפורות מפורזלים סמלי מגן דוד ופיתוחים שונים. ליד המשקופים הצבועים בלבן יכולתי להבחין בקופת צדקה ובכתובת "יוסף בן מתיהו 19" שמישהו דאג להוסיף על הקיר. גם היום, אחרי שנים כה רבות, שמו של בן מתתיהו מוסיף להשתנות, ברוח הזמן.

--
29.04.2011 ~ פורסם בעכבר העיר, כל העיר, ירושלים

ויסטריה פורחת ברחוב משה ולאך

הלכתי בשדרות שז"ר לכיוון בנייני האומה. השמיים היו מעוננים וגשם טפטף לפרקים, אף שהאביב כבר כאן. מימין, בפניה לרחוב משה ולאך, ראיתי צמח מטפס בעל פריחה באשכולות בצבע סגול לילך מדהים. זוהי ויסטריה, צמח מטפס נכרך ממשפחת הפרפרניים שמוצאו מסין. הויסטריה פורחת בתחילת האביב ופריחתה נמשכת כשלושה שבועות. הצמח מתאים כמטפס על סככות וקירות ואפשר לשתלו מעל חומות אבן, כצמח משתלשל או משתרע. כמו קקטוסים, הויסטריה צורכת מעט מים.
רחוב ולאך הוא רחוב קצר המחבר בין שדרות שז"ר לרחוב יפו ובין השאר שוכנים בו משרדי רשות העתיקות. הרחוב קרוי על שם ד"ר משה ולאך (1866-1957), מייסד בית החולים שערי צדק, שניהל את בית החולים במשך ארבעים וחמש שנה, עסק בהקמת המוסד הרפואי המודרני ובהגשת טיפול רפואי מתקדם לתושבי ירושלים והתגורר בבית החולים הישן עד לפטירתו, בגיל 91.
ד"ר ולאך נולד למשפחה דתית משכילה בגרמניה. למד בישיבות, והוסמך גם לרפואה. הוא הגיע לירושלים ב-1890, בשליחותו של "ועד הפקידים" באמסטרדם, שסייע ליישוב היהודי בארץ. באותה תקופה היו בעיר רק עשרה רופאים יהודים. הוא כיהן כרופא כללי וכמנתח ופעל כרופא אא"ג, רופא עיניים, רופא נשים ובעיקר רופא ילדים.
נזכרתי ברופאים ששבתו לאחרונה ותהיתי כיצד היתה נראית התרבות הרפואית בארץ ישראל לולא הגיע ד"ר ולאך לירושלים בסוף המאה ה-19.

--
15.04.2011 ~ פורסם בעכבר העיר, כל העיר, ירושלים

שכונת מחנה ישראל

השבוע ירדתי ברחוב אגרון, פניתי לרחוב ג'ורג' אליוט ונכנסתי למחנה ישראל, השכונה היהודית השנייה מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים והראשונה שהוקמה על ידי תושבי העיר העתיקה עבור עצמם, בתהליך היציאה מן החומות. מחנה ישראל היא "שכונת עדה" ונבנתה על ידי היהודים המוגרבים (המערביים) ועבורם.
ב-1854 עלו לירושלים ממרוקו הרב דוד בן שמעון (המכונה צוף דב"ש) ותלמידיו. ר' דב"ש הקים מפעלי בנייה רבים למען אנשי עדתו. הודות לו נבנו בתי מחסה, מוסדות חינוך, דת ורווחה לקהילתו.
פניתי שמאלה לרחוב הס, ליד בית שלמה ומרים ליט, שאת קירותיו מעטרים אריחי קרמיקה צבעוניים, ומשם המשכתי לרחוב זמנהוף. באחד מבתיו פעלה הוצאה לאור בשפת האספרנטו שהקים מר חנוך רוסק, ולכן נקרא הרחוב על שם ממציא שפת האספרנטו, ד"ר זמנהוף.
עברתי ליד שער המנזר הלזריסטי, מנזר קתולי הקרוי על שם אלעזר (סנט לזרוס). המנזר נבנה בשנת 1866 על ידי האדריכל קונרד שיק ושימש כבית מצורעים. בשנת 1887 נבנה על ידי אותו האדריכל בית המצורעים בטלביה ("בית הנסן"), וחולי המנזר הועברו לשם. מאז פינויו משמש כמנזר, וכיום הוא מוחזק בידי שני כמרים בלבד.
עברתי ליד הגינה הקהילתית, "גינת אור בזמנהוף", בה מגדלים תושבי השכונה ירקות וצמחי תבלין ומשם המשכתי דרך רחוב המערבים עד למרכז העולמי למורשת יהדות צפון אפריקה, שנחנך לאחרונה בשכונה.
--

08.04.2011 ~ פורסם בעכבר העיר, כל העיר, ירושלים

לשון הפר הסמורה בקריית הממשלה

בדרכי מאזור התחנה המרכזית לגבעת רם כשעברתי בקרית הממשלה נגלתה לעיניי גבעה קטנה עוטה ירק ופרחי חרדל (Sinapis) צהובים. האביב כבר כאן, אך בשעת אחר הצהריים עדיין נשבה רוח קרה והקשתה על החרקים השונים לאסוף צוף. בין הפרחים הצהובים הבחנתי בפרח כחול האהוב על הדבורים, לשון-פר סמורה (Anchusa strigosa), שפורח בימים אלה וקרוי כך בשל צורת עליו. לשון פר סמורה הוא צמח רב-שנתי בעל שושנת עלים גדולה, שפרחיו בצבע כחול, לבן ותכלת. הצמח גדל בין השאר בהרים גבוהים, בצדי דרכים, בשדות ומדבריות. הוא נפוץ מהנגב הצפוני, דרך הרי יהודה ועד הגליל המזרחי ורמת הגולן ופורח בחודשים ינואר עד יוני. אפשר להשתמש בצמח לרפואה בעזרת העלים והשורש. אפשר לרפא פצעים בעור על ידי הנחת עלים כתושים על הפצע, או לרקוח משחה מהעלים הכתושים ובתוספת שמן זית לרפא כוויות. חליטת העלים ושתיית החליטה, משמשת נגד תולעים ושטפי דם. קריית הממשלה הקרויה גם קריית בן-גוריון נמצאת בגבעת רם שבירושלים, ומהווה ריכוז של בנייני הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת במדינת ישראל. באזור מרוכז זה נמצאת קריית הלאום המכילה את המבנים העיקריים של שלוש הרשויות של מדינת ישראל. המשכתי בדרכי כשנזכרתי בעדר הצאן הקטן וברועה הזקן שקופא על הסלע המוזכרים בספרו של עמוס עוז 'מיכאל שלי', שמתאר את המבנים בקרית הממשלה זמן קצר לאחר בנייתם.

רחוב חרל"פ בקרית שמואל

אחר הצהריים הלכתי ברחוב האר"י לכיוון רחוב הפלמ"ח. בדרכי עברתי בקרית שמואל, ברח' שקט וקסום, רח' חרל"פ. בכניסה לאחד הבתים ישב חתלתול אפור ולבן, וכשעצרתי התקרב חתול ג'ינג'י והביט בי בסקרנות. אריחים מצוירים יפים מעטרים את רחבת הכניסה לבית ומטפס ירוק עוטף את קירותיו – מראה אופייני לבתים רבים בשכונה המבוססת, שקרויה על שמו של הרב שמואל סלנט, שהיה רבה של הקהילה האשכנזית בירושלים. הרב יעקב משה חרל"פ (1882 - 1951) על שמו נקרא הרחוב, היה תלמיד חכם ירושלמי, מתלמידיו המובהקים של הרב קוק. הוא שימש כראש ישיבה בישיבת "בית זבול" ובישיבת "מרכז הרב" וכרב שכונת שערי חסד. הרב חרל"פ חיבר ספרים רבים ואף זכה בפרס הרב קוק לשנת תשי"א. קרית שמואל נוסדה בשנת 1926 על ידי "אגודת אוצר החסד קרן שמואל", שהוקמה במטרה להקים שכונה יהודית שתתנהל על פי רוח התורה. היזם הרב זלמן יוסף הלוי סולובייצ'יק איתר ורכש שטח אדמה שגודלו 54 דונם ונמצא מדרום לרחביה, ממסדר נוצרי קתולי. תוכנית השכונה, שנחנכה בשנת 1929, הוכנה על ידי האדריכל יהושע סלנט. תושביה הראשונים של השכונה היו יוצאי היישוב הישן ברובם. עם שוך פרעות תרפ"ט החלו להיבנות בשכונה בתים משותפים בגובה 3 קומות שנועדו לשמש להשכרת דירות. גם כיום נעשה מאמץ ניכר לשמור על צביונה המיוחד של השכונה הותיקה והיפה.

בית יוליוס ג'ייקובס ברחביה

בדרכי מהשוק עברתי ברחוב אוסישקין, כשבמפגש עם רחוב בן מימון ראיתי מימיני מבנה צנוע. מעבר לשער הנעול יכולתי לראות את חזיתו הדרומית של בית ג'ייקובס הנטוש. הבית נבנה בשנת 1933 עבור יוליוס ג'ייקובס, פקיד בכיר של המנדט הבריטי, סגן מושל ירושלים וממייסדי התזמורת הפילהרמונית, ועבור רעייתו נחמה דונדיקוב מרחובות, בתכנון האדריכל בנימין צייקין. ג'ייקובס נהרג מהפיצוץ שביצע האצ"ל במלון המלך דוד ביולי 1946. אשתו, ששהתה בלונדון עם בתה רות, חזרה ארצה, אך לאחר מכן החליטה לעזוב את הארץ והשכירה את המבנה לסוכנות היהודית שהשתמשה בו ל"מועדון חובבי התיירות" בהנהלת דניאל אוסטר. הבית הושכר למשרד האוצר, ששיכן בו את דוד בן גוריון ואח"כ את לוי אשכול. עם מותו של אשכול, כשנתמנתה גולדה מאיר לתפקיד ראש הממשלה, הוצע לה לעבור לבית אחר, אך היא העדיפה להישאר בבית ג'ייקובס. המטבח רחב הידיים קיבל במשך הזמן את התואר 'המטבח של גולדה'. מאז התפטרות גולדה הבית הנטוש שימש מחסה למסוממים ולחסרי בית. מחאת תושבי רחביה, ויוזמה של מרים אשכול, הובילו להחלטה להסב אותו ל"יד לוי אשכול", מוסד שישכן את ספריו וארכיון להנצחת פעילותם של ראשי הממשלה שהתגוררו בבית. האדריכלים שנבחרו היו פטר בוגוד ויוניס פיגרדו, והם החלו בעבודות השיקום כבר ב-2002, אלא שלאחר שכבר הושקעו בשיפוץ כ-5 מיליון שקל, מנעו בעיות מימון את המשך העבודות.