עברתי בגבעת שאול כשריח לחם טרי עלה באפי. ממש ממול מאפיית אנג'ל, בפינת הרחובות בית הדפוס ופרבשטיין, ניצב מבנה אפרורי וגבוה. אלו הן טחנות ירושלים, שעוסקות בטחינת חיטה, קמח, מלח וסוכר ופועלות 24 שעות ביממה. כאשר עמדתי לידן, חשבתי על הפער העצום בין גודלן של הטחנות לבין גודל חלקיקי הקמח שמיוצר בהן. טחנות הקמח הראשונות בהיסטוריה הונעו בכח המים ונבנו באירופה בתקופת יוון העתיקה. טחנות אלו עשו שימוש בגלגלי טחינה אופקיים. טחנות הקמח הראשונות בעלות גלגלי טחינה אנכיים נבנו באימפריה הרומית. הרומאים שכללו את הטכנולוגיה של טחנות הקמח והפיצו אותה בכל רחבי אירופה.
טחנות הקמח העתיקות עשו שימוש בגלגלי טחינה שהונעו בכח המים או הרוח על מנת לטחון את הקמח. טחנות מאוחרות יותר עשו שימוש במנועי קיטור. כיום נעשה לרב שימוש בחשמל או בדלקים כדי להפעיל מנועים שמסובבים מכבשים כבדים, עשויי פלדה לטחינת הדגנים.
טחנות ירושלים, שניצבות בגבול השכונות גבעת שאול וקרית משה, הינן מפעל מסחרי שמייצר לשוק כולו, ובכך הן נבדלות מטחנות הקמח העתיקות ששימשו בדרך כלל קהילות של חקלאים, כאשר כל חקלאי היה מחויב במס שימוש שניתן לטוחן.
בעבר, היו כמה טחנות קמח בעיר ובסביבתה הקרובה, ומהן שרדו טחנת הרוח שנבנתה ביוזמתו של משה מונטיפיורי במשכנות שאננים וטחנה נוספת שנמצאת בשכונת רחביה, שתיהן נבנו באמצע המאה התשע עשרה.
--
16.07.2010 ~ פורסם בעכבר העיר, כל העיר, ירושלים
