השבוע טיילתי בשכונת קרית משה. חציתי את שדרות הרצל ליד קרונות הרכבת הקלה שנחו דוממים מאחורי גדרות פלסטיק כתומות-צהובות ועליתי ברחוב קרית משה. ברחוב היתה תנועה ערה של מכוניות ואנשים אף שמזג האוויר היה קריר והערב ירד במהירות. מעט לפני שדרות המאירי, שמתי לב לשני עצי וושינגטוניה גבוהים בחצר של מבנה חד קומתי בעל גג רעפים שחלונותיו חשוכים וארבעה עמודים במרפסת הפונה לרחוב. זהו בית זקס. בית זקס ברחוב קריית משה 14, הינו אחד מבתי האבן המקוריים של השכונה בתכנונם של האדריכלים אליעזר ילין ווילהלם הקר. הבתים תוכננו כבתים חד-קומתיים פשוטים ובעלי גגות רעפים, ששיוו לשכונה מראה כפרי. הבתים, שהיו בתיהם של מייסדי השכונה וראשוניה, נהרסו ובמקומם נבנו בתי דירות. למרבה הצער, כיום אפשר למצוא בשכונה רק בתים מקוריים ספורים ששומרו. שכונת קרית משה תוכננה כשכונת גנים על ידי האדריכל ריכרד קאופמן, שתכנן שכונות גנים נוספות. לפי עיקרון התכנון של שכונת הגנים, הייתה שדרה מרכזית שחצתה את השכונה מצפון לדרום, ובקצה עמד מבנה ציבור. השדרה היא שדרות המאירי של היום, ומבנה הציבור שבסופה הוא בית הכנסת "אוהל יצחק", בתכנונם של ילין והקר. האדריכלים ילין והקר חברו לריכרד קאופמן בתכנון השדרה המרכזית ונקבע כי לכל אורכה יינטעו עצי ברוש. כיום רציפותה של השדרה נקטעת ברחוב קריית משה בשל קיוסקים שנבנו בה.
--
12.11.2010 ~ פורסם בעכבר העיר, כל העיר, ירושלים
עברתי בגבעת שאול כשריח לחם טרי עלה באפי. ממש ממול מאפיית אנג'ל, בפינת הרחובות בית הדפוס ופרבשטיין, ניצב מבנה אפרורי וגבוה. אלו הן טחנות ירושלים, שעוסקות בטחינת חיטה, קמח, מלח וסוכר ופועלות 24 שעות ביממה. כאשר עמדתי לידן, חשבתי על הפער העצום בין גודלן של הטחנות לבין גודל חלקיקי הקמח שמיוצר בהן. 