סמטת ג'ימי

אחר הצהרים הלכתי במושבה הגרמנית ברחוב עמק רפאים ופניתי לרחוב מסריק. כמה צעדים אחר כך, ראיתי משמאלי פנייה לסמטה קטנה, ללא שם, שתחומה בגדר אבן נמוכה משני צידיה, עמודי אבן של שערים עתיקים מימים עברו ואבנים שכמו לוחשות סוד. הסמטה מכוסה צמחיה ונראית כמנהרה ירוקה. עוד חמסין נשבר אתמול והחום הגדול ששרר בעיר בימים האחרונים פינה את מקומו לרוח נעימה שעברה בין הענפים. קולות ציוץ הציפורים ורשרוש העלים לקחו אותי למחוזות אחרים, הרחק מהתנועה הסואנת והמולת הרחוב המרכזי של המושבה.

חבורת נערים באה מולי וכשחלפו על פני הספקתי לשמוע שברי משפטים עצובים על סוף החופש הגדול ועל החזרה הקרבה ללימודים. בקצה הסמטה, שאורכה כארבעים צעדים, מתחת לעץ התות העתיק, ראיתי שלט קטן בזו הלשון: "סמטת ג'ימי שכשכש בזנבו ושוטט להנאתו כאן בשנים 1998-1988". הסמטה נקראת כך על שם כלב הבאסֶט של בני משפחת הֶרמל ומקשרת את רחוב מסריק אל רחוב דידס.

--
03.09.2010 ~ פורסם בעכבר העיר, כל העיר, ירושלים

בית העם הטמפלרי בעמק רפאים

בדרכי מגן הפעמון עברתי ברחוב עמק רפאים. הבית הראשון משמאל בתחילת הרחוב, אשר בראשו פעמון וכן גומחת תפילה שפונה צפונה משך את תשומת לבי. זהו בית העם הטמפלרי שנחנך בשנת 1882 בטקס בהשתתפות המושל העות'מאני. המבנה שימש את כת הטמפלרים כבית עם לכינוסים ולאירועים וככנסייה. לצידו נבנה בית השומר שבו התגורר השומר על בית העם ועל שני בתי הספר הטמפלריים שעומדים לידו. המבנה שימש לפעילותן של שתי ועדות הקהילה: ועדת המושבה הטמפלרית אשר דנה בחיי היום יום והועדה השנייה שטיפלה בצרכי הדת של הקהילה. פעמון הכנסייה שימש לקריאת המתפללים לתפילה בימי ראשון וכן לכינוסי הקהילה. גומחות התפילה בכנסייה פונות צפונה ולא מזרחה, מכיוון שהן מכוונות לכיוון גן הקבר שליד שער שכם, שם על פי האמונה הפרוטסטנטית קבור ישו.

ב-1898 ביקר בבניין הקייזר הגרמני וילהלם השני. משנת 1949 מחזיקה הכנסייה הארמנית את המקום בידי משפחת אוהנוסיאן אשר מתגוררת בבית מגורים מאחורי הכנסייה.

כיום נעשים ניסיונות מצד גורמים שונים בעלי עניין להניח ידם על מבנה בית העם הישן כדי להפכו לאולם אירועים, להרוס את בית השומר ולמסור את הרכוש לטובת בית מלון שיוקם במקום. מאבק שכונתי אדיר מתנהל על ידי ועד השכונה ותושביה לשמירה על אופי הבנייה ועל רוח שכונת המושבה הגרמנית תוך מתן כבוד לבנייניה ההיסטוריים של העיר.
--

30.07.2010 ~ פורסם בעכבר העיר, כל העיר, ירושלים

הסנדלר מעמק רפאים

ברחובנו הצר גר סנדלר אחד מוזר

הוא יושב בצריפו ולא עושה דבר.

מדפיו הריקים מכוסים באבק

כבר שנתיים מונח המרצע בשק.

והוא חולם כי נעליים הוא תופר,

בן על הרים ינוו רגלי המבשר.

על כפיו אותן יביא,

לאליהו הנביא.

והוא יושב ומחכה לו

כבר שנים חולם הוא שיזכה לו,

על סודו שומר ומחכה לו

מתי כבר יגיע היום.

(מתוך השיר "על כפיו יביא" מילים: יורם טהרלב. לחן: יאיר רוזנבלום)

את "על כפיו יביא" בביצועה של רבקה זוהר כתב טהרלב על סמך ראיון שערך עם נגר מובטל באחת משכונות העוני בארץ, שהראה לו כיסא אליהו הנביא שהוא שומר. לקראת יום ירושלים ביקרתי אצל מאיר הסנדלר מרחוב עמק רפאים. מאיר החל לעבוד כסנדלר במושבה הגרמנית לפני שמונה עשרה שנה, מעט אחרי שעלה לישראל. בניגוד לסנדלר בשירו של טהרלב ש"יושב בצריפו ולא עושה דבר", ידיו של מאיר מלאות עבודה, ומאז פתח את הסנדלריה הזעירה הספיק לשרת לקוחות רבים, באדיבות ובנאמנות רבה.

כיום מרבית הנעליים מיוצרות בייצור המוני בבתי חרושת. אנשים רבים מעדיפים לרכוש נעליים חדשות מאשר לתקן את נעליהם הישנות. כמו כן, אמצעי הייצור והחומרים מהן עשויות נעליים השתנו, וכיום נעליים רבות לא ניתנות לתיקון עם התבלותן.

על אף שהסנדלרות היא מקצוע שהולך ונעלם, מאיר הסנדלר הינו חלק בלתי נפרד מנוף המושבה.

--

21.05.2010 ~ פורסם בעכבר העיר, כל העיר, ירושלים