יום רביעי, 15 ביוני 2011

רחוב יוסף בן מתתיהו

אחר הצהריים הלכתי ברחוב יפו באזור שוק מחנה יהודה. מול ישיבת עץ חיים פניתי לרחוב יוסף בן מתתיהו, שבעבר נקרא רחוב "יוספוס". הרחוב היה שקט והמולת השוק לא נשמעה בו. אמהות עם ילדים בעגלות, וילדים רכובים על אופניים קטנים עברו בו כשהמשכתי בדרכי במורד הרחוב, לכיוון רחוב מלכי ישראל.
יוסף בן מתתיהו או בשמו הרומי: טיטוס פלאוויוס יוספוס,‏ מוכר גם בצורה המשובשת שהשתרשה; יוספוס פלאוויוס.‏ הוא נולד בירושלים למשפחת כוהנים יהודית מיוחסת, ואף מצד אמו הוא היה נצר למשפחת החשמונאים. בן מתתיהו היה היסטוריון, סופר ומצביא יהודי בתקופת המרד הגדול, במהלכו נפל בשבי הרומאים ביודפת. על אף נפילתו בשבי, הוא זכה באהדתם של קיסרי השושלת הפלאבית, אספסיאנוס ובנו, טיטוס, שהעניקו לו אזרחות רומית ונחלת מגורים ברומא, שם חי במהלך המחצית השנייה של חייו. כשקיבל את האזרחות הרומית על ידי טיטוס, שינה את שמו על שם פטרונו כנהוג ל"טיטוס פלאוויוס יוספוס".
על יד פינת רחוב שפת אמת נעצרתי מול מבנה דו קומתי ישן, שעל דלתותיו האפורות מפורזלים סמלי מגן דוד ופיתוחים שונים. ליד המשקופים הצבועים בלבן יכולתי להבחין בקופת צדקה ובכתובת "יוסף בן מתיהו 19" שמישהו דאג להוסיף על הקיר. גם היום, אחרי שנים כה רבות, שמו של בן מתתיהו מוסיף להשתנות, ברוח הזמן.

--
29.04.2011 ~ פורסם בעכבר העיר, כל העיר, ירושלים

ויסטריה פורחת ברחוב משה ולאך

הלכתי בשדרות שז"ר לכיוון בנייני האומה. השמיים היו מעוננים וגשם טפטף לפרקים, אף שהאביב כבר כאן. מימין, בפניה לרחוב משה ולאך, ראיתי צמח מטפס בעל פריחה באשכולות בצבע סגול לילך מדהים. זוהי ויסטריה, צמח מטפס נכרך ממשפחת הפרפרניים שמוצאו מסין. הויסטריה פורחת בתחילת האביב ופריחתה נמשכת כשלושה שבועות. הצמח מתאים כמטפס על סככות וקירות ואפשר לשתלו מעל חומות אבן, כצמח משתלשל או משתרע. כמו קקטוסים, הויסטריה צורכת מעט מים.
רחוב ולאך הוא רחוב קצר המחבר בין שדרות שז"ר לרחוב יפו ובין השאר שוכנים בו משרדי רשות העתיקות. הרחוב קרוי על שם ד"ר משה ולאך (1866-1957), מייסד בית החולים שערי צדק, שניהל את בית החולים במשך ארבעים וחמש שנה, עסק בהקמת המוסד הרפואי המודרני ובהגשת טיפול רפואי מתקדם לתושבי ירושלים והתגורר בבית החולים הישן עד לפטירתו, בגיל 91.
ד"ר ולאך נולד למשפחה דתית משכילה בגרמניה. למד בישיבות, והוסמך גם לרפואה. הוא הגיע לירושלים ב-1890, בשליחותו של "ועד הפקידים" באמסטרדם, שסייע ליישוב היהודי בארץ. באותה תקופה היו בעיר רק עשרה רופאים יהודים. הוא כיהן כרופא כללי וכמנתח ופעל כרופא אא"ג, רופא עיניים, רופא נשים ובעיקר רופא ילדים.
נזכרתי ברופאים ששבתו לאחרונה ותהיתי כיצד היתה נראית התרבות הרפואית בארץ ישראל לולא הגיע ד"ר ולאך לירושלים בסוף המאה ה-19.

--
15.04.2011 ~ פורסם בעכבר העיר, כל העיר, ירושלים

שכונת מחנה ישראל

השבוע ירדתי ברחוב אגרון, פניתי לרחוב ג'ורג' אליוט ונכנסתי למחנה ישראל, השכונה היהודית השנייה מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים והראשונה שהוקמה על ידי תושבי העיר העתיקה עבור עצמם, בתהליך היציאה מן החומות. מחנה ישראל היא "שכונת עדה" ונבנתה על ידי היהודים המוגרבים (המערביים) ועבורם.
ב-1854 עלו לירושלים ממרוקו הרב דוד בן שמעון (המכונה צוף דב"ש) ותלמידיו. ר' דב"ש הקים מפעלי בנייה רבים למען אנשי עדתו. הודות לו נבנו בתי מחסה, מוסדות חינוך, דת ורווחה לקהילתו.
פניתי שמאלה לרחוב הס, ליד בית שלמה ומרים ליט, שאת קירותיו מעטרים אריחי קרמיקה צבעוניים, ומשם המשכתי לרחוב זמנהוף. באחד מבתיו פעלה הוצאה לאור בשפת האספרנטו שהקים מר חנוך רוסק, ולכן נקרא הרחוב על שם ממציא שפת האספרנטו, ד"ר זמנהוף.
עברתי ליד שער המנזר הלזריסטי, מנזר קתולי הקרוי על שם אלעזר (סנט לזרוס). המנזר נבנה בשנת 1866 על ידי האדריכל קונרד שיק ושימש כבית מצורעים. בשנת 1887 נבנה על ידי אותו האדריכל בית המצורעים בטלביה ("בית הנסן"), וחולי המנזר הועברו לשם. מאז פינויו משמש כמנזר, וכיום הוא מוחזק בידי שני כמרים בלבד.
עברתי ליד הגינה הקהילתית, "גינת אור בזמנהוף", בה מגדלים תושבי השכונה ירקות וצמחי תבלין ומשם המשכתי דרך רחוב המערבים עד למרכז העולמי למורשת יהדות צפון אפריקה, שנחנך לאחרונה בשכונה.
--

08.04.2011 ~ פורסם בעכבר העיר, כל העיר, ירושלים