אחר הצהרים הלכתי במושבה הגרמנית ברחוב עמק רפאים ופניתי לרחוב מסריק. כמה צעדים אחר כך, ראיתי משמאלי פנייה לסמטה קטנה, ללא שם, שתחומה בגדר אבן נמוכה משני צידיה, עמודי אבן של שערים עתיקים מימים עברו ואבנים שכמו לוחשות סוד. הסמטה מכוסה צמחיה ונראית כמנהרה ירוקה. עוד חמסין נשבר אתמול והחום הגדול ששרר בעיר בימים האחרונים פינה את מקומו לרוח נעימה שעברה בין הענפים. קולות ציוץ הציפורים ורשרוש העלים לקחו אותי למחוזות אחרים, הרחק מהתנועה הסואנת והמולת הרחוב המרכזי של המושבה. חבורת נערים באה מולי וכשחלפו על פני הספקתי לשמוע שברי משפטים עצובים על סוף החופש הגדול ועל החזרה הקרבה ללימודים. בקצה הסמטה, שאורכה כארבעים צעדים, מתחת לעץ התות העתיק, ראיתי שלט קטן בזו הלשון: "סמטת ג'ימי שכשכש בזנבו ושוטט להנאתו כאן בשנים 1998-1988". הסמטה נקראת כך על שם כלב הבאסֶט של בני משפחת הֶרמל ומקשרת את רחוב מסריק אל רחוב דידס.
--
03.09.2010 ~ פורסם בעכבר העיר, כל העיר, ירושלים
מאד מענין ואני צילמתי שם לפני כמה ימים. עכשיו התווספה גם מלונה גדולה עם ציור ושם הכלב. הסיפר מופיע גם בספר-סודות קטנות על ירושלים
השבמחק