פינת הנוי ע"ש אלימלך אדמוני בשכונת טלביה

השבוע סיירתי בשכונת טלביה. המדריך הירושלמי ישראל גולדמן הפליא לספר לי ולחבריי סיפורים אודות השכונה ותושביה. הסיפורים עסקו, בין השאר, באליטה הערבית-נוצרית בתקופת המנדט ובאליטה היהודית בראשית ימי המדינה. שמענו על בית מלון של מרגלים ועל פושעים אפלוליים, על גויים אוהבי ישראל ועוד. מקור השם "טלביה" אינו ידוע. פרט לרחוב המרכזי, בתקופת המנדט הבריטי לא היו שמות לרחובות השכונה. לאחר קום המדינה קיבלה השכונה את השם העברי "קוממיות", אך השם לא השתרש. בתקופה זו ניתנו שמות לרחובות, רובם שמות הקשורים לציונות ולמבשריה. השכונה הוקמה בשנות העשרים, ואוכלסה בידי תושבים ערבים אמידים. במלחמת העצמאות נטשו התושבים, והשכונה אוכלסה בתושבים יהודים. טלביה נחשבת גם היום שכונה יוקרתית ואמידה. במהלך הסיור, התרשמתי מהארכיטקטורה של הבתים העתיקים וחצרותיהם. במפגש הרחובות ד'ישראלי, אלקלעי ואוליפנט ראיתי גינת דשא ירוקה ומוצלת, ובה ספסלים וציפורים. בכניסה לגינה מוצבת אבן עליה נכתב: "פינת נוי ע"ש אלימלך אדמוני, חלוץ פתוח הנוף בירושלים, מתכנן הגננות הראשי הראשון בעיריית ירושלים". אלימלך אדמוני (1900-1964) עלה ארצה מפולין בסתיו 1920. אדמוני עיצב בין השאר את גן השושנים, בשוליה הדרומיים של השכונה. הגן, שבו נערכו קבלות פנים רשמיות וחגיגות עירוניות חברתיות, הוקם ע"י עיריית ירושלים כבר בתקופת המנדט. עיצובו המקורי של הגן היה שונה וכלל בין השאר בריכת נוי גדולה ובה דגי זהב ומעליה פרגולה.