באחד הערבים החורפיים עברתי בשד' בן מימון שברחביה. עצי החרוב העתיקים סוככו על טיילת אליהו ששון ומרצפותיה הרטובות מגשם הבריקו באור הפנסים הצהוב. חתול אפור חצה את הרחוב באיטיות ונעלם מצידו השני. במרכז הטיילת ניצב הקיוסק הנטוש שידע ימים יפים יותר. רוב הרחובות ברחביה קרויים על שמם של חכמים ומשוררים יהודים מתקופת תור הזהב של יהדות ספרד, למעט הרחובות שקיבלו שמות אחרים: רחוב מנחם אוסישקין, שבמקור נקרא רחוב יהודה הלוי, רחוב הקרן הקיימת לישראל, ורחוב בנימין מטודלה. השדרה תוכננה על ידי האדריכלים אליעזר לווין ווילהלם הקר, והיא שימשה כציר הירוק של שכונת רחביה. המקום אף זכה להנצחה ספרותית ברומן "שירה" של ש’‘י עגנון. רבי משה בן מימון (הרמב"ם) נולד בשנת 1138, בספרד ונפטר בשנת 1204, במצרים. הוא היה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא בחצר המלוכה במצרים, חוקר ומנהיג. לפני כחודש וחצי הוציאה עיריית ירושלים ליזמים מכרז של תוכנית, שמטרתה לחדש את פני הרחוב ולהפכו לשוקק חיים תוך שמירה על אופיו הקסום. הקיוסק הנטוש שבמרכז השדרה יהפוך לאספרסו בר תוסס, ובהמשך מתוכננים להפתח עסקים נוספים, במודל של שדרות רוטשילד בתל אביב. "...עִירִי הַפְּרוּמָה שִׂמְלָתָהּ מְרַכֶּסֶת, חִיּוּךְ הַבַּרְזֶל וְהָאֶבֶן עוֹד שָׁט, הַלָּלוּ אֵינָם שׁוֹכְחִים אֶת הַחֶסֶד שֶׁל מִלַּת אַהֲבָה אַחַת" נתן אלתרמן / שדרות בגשם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה